כשנחשפתי - לפני כמה וכמה שנים - לתופעת הטקבוק, התייחסתי אליה בביטול. האמנתי שכמו בכל מרחבי האינטרנט, התופעה מהווה סוג של וונדליזם ע"י בני נוער, אבל ברשות. הקיצוניות של רוב הטוקבקים רק חיזקה הסתכלות זו, ואט-אט הדחקתי את התופעה, וחשתי פטור מלהתייחס אליה.
כשחברים שלי החלו לזכות לכתבות אינטרנטיות - פתאום מצאתי את עצמי מטקבק להם, כמו כולם. והכולם - להפתעתי - כלל אכן את כולם(טוב, עד גיל מסויים...אולי אוכלוסיית המטקבקים לא השתנתה. היא פשוט התבגרה...). לאט לאט גיליתי עוד פלטפורמות וירטואליות ברות-טיקבוק, וכשפייסבוק הגיע, עם האפשרות לרשום שורת סטטוס, להגיב ולאהוב - בכלל כל מוסד ה"תגיד את מה שיש לך להגיד בשורה. לא, בעצם במילה" הפך בעיני למוסד לגיטימי וראוי.
בשנתיים-שלוש האחרונות אני מתעסק לא מעט בבלוגים. רוב הבלוגים מאפשרים הגבה. התגובות בבלוגים הן אנונימיות למחצה: אמנם המגיבים לא חשופים כמו בפייסבוק, אבל בגלל שקהל קוראי הבלוג מצומצם ממילא אט-אט נוצרת לכל מגיב זהות וירטואלית לכל הפחות. ישנם מגיבים מזיקים - טרולים בלשון העם - וישנם בעלי תרומה סגולית. הרוב הם... פשוט, מגיבים.
מדי פעם עולה ומקרקרת בי השאלה: מיהו זה הבוחר להיות טרול? ולמה? לאחרונה נחשפתי למקרה בו מגיב בעל תרומה בבלוג מסויים הפך -בשידור חי - לטרול. למעשה, בין תגובה איכותית אחת לשניה היו מתפלקות לו תגובות... בעלות ריח לא נעים.
אז נכון, לכולנו יש צרכים, וכולנו הולכים מדי פעם לשירותים, אבל בשירותים אנחנו לבדנו, ולו היינו עוצרים באמצע כיכר ציון ועושים את צרכינו שם - היינו נעצרים על ביצוע מעשה מגונה. הטרול הנ"ל טען במפורש שבעיניו בלוג הוא שירותים ציבוריים. הוא אדם מכובד, איש חינוך בעל תואר שני וזכויות רבות, אבל הוא החליט לעשות את צרכיו הוירטואליים בבלוג.
לרגע שאלתי את עצמי: אולי הוא צודק? אולי המרחב הוירטואלי הוא השירותים הציבוריים שלנו?
למעשה, אינני יודע אם חשבתי כך, אך לכל הפחות נהגתי כך. כבר היו לי מספר בלוגים, וכולם הפכו עם הזמן למעין שירותים ציבוריים. לא הייתי משופע בקוראים(בבלוג המוצלח יותר הייתה לי קוראת אחת קבועה...)אבל מאוד נהניתי. להגנתי אומר שניתן לעשות הבדלה: הנה אל הבלוג נכנס כל הרוצה להיכנס, אבל הבלוג הוא עדיין מרחבו הפרטי של יוצרו. המגיב - הוא תמיד אורח. כשאתה אורח - עליך להתנהג בהתאם. עם זאת, בלוג שמלכתחילה מתנהג כמו שירותים מאפשר לטרולים להרגיש בו בבית. א-ב-ל, מסתבר שטרולים מונעים מדחף וונדליסטי שלא יבוא על סיפוקו עד שהם יחריבו מקום מהוגן ותרבותי. לכן, טענתו של טרול-השירותים מופרכת מעיקרה. הוא השחית בלוג מהוגן ותרבותי, ולהגנתו רק טען שהוא איננו היחיד("אבל הגננת, למה רק אני??").
המקרה הנ"ל העלה בי מספר תהיות: האמנם מאחורי טוקבקים מתלהמים-גזעניים-מסיתים עומדים לפעמים אנשים תרבותיים ומהוגנים? אם כן, האם המשקל הרב שאנשים חשובים מאוד מעניקים לטוקבקים איננו מוצדק, בעצם? ואיפה לעזאזל השירותים באינטרנט?
עלתה בי המחשבה שיש ליצור אתר-אסלה בו כל אחד יוכל לשפוך את התלהמויותיו בחופשיות, ללא חשש וללא גבולות. כן, אפילו לקרוא לרצח רה"מ יהיה מותר שם. ה-כ-ל. ובמקביל, לצנזר טוקבקים באתרים "רגילים" על ימין ועל שמאל. בחוק. הבעיה היחידה היא שאתרים ניזונים מהיותם שירותים ציבוריים. מישהו אחד מתלהם ימינה - מישהו אחר חייב להחזיר לו. ומישהו שלישי חייב להיות הגננת, ומישהו רביעי יגיד לשלישי שחבל לו על הזמן. וכך כתבה תמימה בטמקא הופכת למוקד "דיונים" ער. והעורכים חוגגים: מישהו קורא אותנו! יש לנו רייטינג! איזה כיף!!! כמה פאתט.
אני לא אכנס כאן לדיון מהי הדרך הראויה להפיק רווחים מאתר תוכן. רק אסתפק בקביעה שהדרך הנוכחית איננה ראויה.
אתר תוכן שמכבד את עצמו לא יכול לשמש כשרותים ציבוריים, כי גם בשירותים ציבוריים יש מחיצה בין תא לתא. בטוקבקים אני נאלץ להיחשף להטרדות, נאצות, קללות, גזענות וסתם תוכן ירוד שמבזבז את זמני!!!!!!!!!1111111111111
לכל הפחות, הייתי מצפה שאתרי תוכן שמכבדים את עצמם יאפשרו לי לבחור האם להיחשף לכל הבררה או לא.
לכן, אני אשתדל שבלוג זה לא ישמש כשירותים ציבוריים. אני אעסוק בו באקטואליה, תקשורת, הגות, פוליטיקה(איכס...), אידיאולוגיה, וכמובן - קולנוע. ואם יהיו נושאים נוספים - הרווח כולו של מי שבא.
אני מקווה שהוא יהיה איכותי, ואני מקווה שהוא יגרום לסיפוק רב לפחות לקורא השבוי הראשון שלו - אני עצמי.
בהצלחה לי.
נ.ב. תיקונים והערות יתקבלו בברכה.
כשחברים שלי החלו לזכות לכתבות אינטרנטיות - פתאום מצאתי את עצמי מטקבק להם, כמו כולם. והכולם - להפתעתי - כלל אכן את כולם(טוב, עד גיל מסויים...אולי אוכלוסיית המטקבקים לא השתנתה. היא פשוט התבגרה...). לאט לאט גיליתי עוד פלטפורמות וירטואליות ברות-טיקבוק, וכשפייסבוק הגיע, עם האפשרות לרשום שורת סטטוס, להגיב ולאהוב - בכלל כל מוסד ה"תגיד את מה שיש לך להגיד בשורה. לא, בעצם במילה" הפך בעיני למוסד לגיטימי וראוי.
בשנתיים-שלוש האחרונות אני מתעסק לא מעט בבלוגים. רוב הבלוגים מאפשרים הגבה. התגובות בבלוגים הן אנונימיות למחצה: אמנם המגיבים לא חשופים כמו בפייסבוק, אבל בגלל שקהל קוראי הבלוג מצומצם ממילא אט-אט נוצרת לכל מגיב זהות וירטואלית לכל הפחות. ישנם מגיבים מזיקים - טרולים בלשון העם - וישנם בעלי תרומה סגולית. הרוב הם... פשוט, מגיבים.
מדי פעם עולה ומקרקרת בי השאלה: מיהו זה הבוחר להיות טרול? ולמה? לאחרונה נחשפתי למקרה בו מגיב בעל תרומה בבלוג מסויים הפך -בשידור חי - לטרול. למעשה, בין תגובה איכותית אחת לשניה היו מתפלקות לו תגובות... בעלות ריח לא נעים.
אז נכון, לכולנו יש צרכים, וכולנו הולכים מדי פעם לשירותים, אבל בשירותים אנחנו לבדנו, ולו היינו עוצרים באמצע כיכר ציון ועושים את צרכינו שם - היינו נעצרים על ביצוע מעשה מגונה. הטרול הנ"ל טען במפורש שבעיניו בלוג הוא שירותים ציבוריים. הוא אדם מכובד, איש חינוך בעל תואר שני וזכויות רבות, אבל הוא החליט לעשות את צרכיו הוירטואליים בבלוג.
לרגע שאלתי את עצמי: אולי הוא צודק? אולי המרחב הוירטואלי הוא השירותים הציבוריים שלנו?
למעשה, אינני יודע אם חשבתי כך, אך לכל הפחות נהגתי כך. כבר היו לי מספר בלוגים, וכולם הפכו עם הזמן למעין שירותים ציבוריים. לא הייתי משופע בקוראים(בבלוג המוצלח יותר הייתה לי קוראת אחת קבועה...)אבל מאוד נהניתי. להגנתי אומר שניתן לעשות הבדלה: הנה אל הבלוג נכנס כל הרוצה להיכנס, אבל הבלוג הוא עדיין מרחבו הפרטי של יוצרו. המגיב - הוא תמיד אורח. כשאתה אורח - עליך להתנהג בהתאם. עם זאת, בלוג שמלכתחילה מתנהג כמו שירותים מאפשר לטרולים להרגיש בו בבית. א-ב-ל, מסתבר שטרולים מונעים מדחף וונדליסטי שלא יבוא על סיפוקו עד שהם יחריבו מקום מהוגן ותרבותי. לכן, טענתו של טרול-השירותים מופרכת מעיקרה. הוא השחית בלוג מהוגן ותרבותי, ולהגנתו רק טען שהוא איננו היחיד("אבל הגננת, למה רק אני??").
המקרה הנ"ל העלה בי מספר תהיות: האמנם מאחורי טוקבקים מתלהמים-גזעניים-מסיתים עומדים לפעמים אנשים תרבותיים ומהוגנים? אם כן, האם המשקל הרב שאנשים חשובים מאוד מעניקים לטוקבקים איננו מוצדק, בעצם? ואיפה לעזאזל השירותים באינטרנט?
עלתה בי המחשבה שיש ליצור אתר-אסלה בו כל אחד יוכל לשפוך את התלהמויותיו בחופשיות, ללא חשש וללא גבולות. כן, אפילו לקרוא לרצח רה"מ יהיה מותר שם. ה-כ-ל. ובמקביל, לצנזר טוקבקים באתרים "רגילים" על ימין ועל שמאל. בחוק. הבעיה היחידה היא שאתרים ניזונים מהיותם שירותים ציבוריים. מישהו אחד מתלהם ימינה - מישהו אחר חייב להחזיר לו. ומישהו שלישי חייב להיות הגננת, ומישהו רביעי יגיד לשלישי שחבל לו על הזמן. וכך כתבה תמימה בטמקא הופכת למוקד "דיונים" ער. והעורכים חוגגים: מישהו קורא אותנו! יש לנו רייטינג! איזה כיף!!! כמה פאתט.
אני לא אכנס כאן לדיון מהי הדרך הראויה להפיק רווחים מאתר תוכן. רק אסתפק בקביעה שהדרך הנוכחית איננה ראויה.
אתר תוכן שמכבד את עצמו לא יכול לשמש כשרותים ציבוריים, כי גם בשירותים ציבוריים יש מחיצה בין תא לתא. בטוקבקים אני נאלץ להיחשף להטרדות, נאצות, קללות, גזענות וסתם תוכן ירוד שמבזבז את זמני!!!!!!!!!1111111111111
לכל הפחות, הייתי מצפה שאתרי תוכן שמכבדים את עצמם יאפשרו לי לבחור האם להיחשף לכל הבררה או לא.
לכן, אני אשתדל שבלוג זה לא ישמש כשירותים ציבוריים. אני אעסוק בו באקטואליה, תקשורת, הגות, פוליטיקה(איכס...), אידיאולוגיה, וכמובן - קולנוע. ואם יהיו נושאים נוספים - הרווח כולו של מי שבא.
אני מקווה שהוא יהיה איכותי, ואני מקווה שהוא יגרום לסיפוק רב לפחות לקורא השבוי הראשון שלו - אני עצמי.
בהצלחה לי.
נ.ב. תיקונים והערות יתקבלו בברכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה