לפעמים חנונים זוכים לרגעי תהילה קצרים. אבל רק לפעמים. לכן, כשמבקרי הקולנוע האמריקאים - רובם חנונים בעברם, מן הסתם - נתקלו ב"באה בקלות" - כנראה שהם התלהבו(בנימוס, בנימוס). אכן, הם ראו גם את החסרונות הקיימים בסרט, אבל -היי, איזה סרט מגניב! טוב, אני לא ממש קורא ביקורות באנגלית, ולא בדקתי את הביוגרפיות שלהם, אבל - היי, איזה סרט מגניב!
בואו נודה: קומדיות התיכון אכן גוססות בגלל שקהל היעד שלהן - תלמידי תיכון, כנראה - אוהב את סיפורי האהבה-שנאה- מקובלות חברתית והורמונים רק תחת מסווה כבד של איפור ואפקטים. לכן "באה בקלות" לא מיועד לתיכוניסטים: הוא מיועד לאלה שעוד זוכרים את סרטי שנות השמונים, והוא מצהיר על כך במפורש דרך כל מיני מחוות מפורשות השזורות לכל אורכו.
סרטים אלה מתרחשים בתיכון(אמיתי, לא של קוסמים), עם תלמידים אנושיים(ולא ערפדים) ולא מעורבים בהם עניינים של חיים ומוות(למה בני הנעורים של היום כאלה כבדים למה? בזמננו...טוב, נעצור כאן). לפיכך, ברור ש"באה בקלות" הוא קומדיית נעורים למי שהיה נער - ועדיף חנון - בשנות השמונים. אה, כן, זה אני.
אז האם נהניתי? א. מאוד. ב. המון. ג. היי, איזה סרט מגניב!
שכן יוצרי הסרט משכילים לממש עבורנו, החנונים, כל פנטזיה העולה על ראשם. לאחר שבנעורינו השתדלנו להיות "בסדר", למרות שמבפנים רצינו להתפרע, אז גיבורת הסרט - אוליב - היא אמנם בסדר, אבל זוכה לתהילה כמופקרת. אם כחנונים רצינו תמיד להשתטות אך לא העזנו - אוליב משתטה, אבל "עד הסוף". וכמובן, למרות שאהבת אמת דורשת מהלב לעבור קילומטראז' רציני של ייסורים - כאן יש לנו חנונית שזוכה בה בשתי שניות, רק בגלל נשיקה לא ממומשת בגיל 14. וואוו!
התסריט הזה ממש דבר דבור על אופניו!(או על מכסחת הדשא שלו)
ובכ"ז, לסרט יש את החסרונות שלו. אמנם אוליב מגולמת בחן רב ע"י שחקנית צעירה נוטפת כריזמה(כן,כן, חנונים הם כריזמטיים. לפחות בתסריטים שהם כותבים על עצמם), אבלכל שאר הדמויות מעוצבות בדיוק באופן השטחי שהגיבורה הייתה רוצה שתכירו אותם(וזה עובד, מכיוון שהסרט הוא בעצם שידור וידאו שהגיבורה משדרת באינטרנט, או, במילים אחרות,קשה להעמיק דמויות בתסריט שנכתב בשישה ימים). לשלל הדמויות השטחיות לוהקה גלריית שחקנים מכובדת שמבצעת את הפנטזיה החנונית בחן רב(למשל, מלקולם מקדואל מ"התפוז המכני" בתור המנהל. או, לפחות, בתור הדימוי של מנהל במוחו של תסריטאי חנון, שהרי חנונים לעולם לא פוגשים מנהלים!).
הצילום והעריכה מדי פעם תוקעים לנו את גימיק הפאסט-פורוורד כדי להמחיש קולנועית מהי "רכילות"(מגניב!!!) אבל הכי קורעות הן הבדיחות הפנימיות של משפחת הגיבורה(למשל, האב הלבן "הנסער" מכך שבנו השחור עלה על כך שהוא מאומץ), שהן, למעשה כמו כל הסרט, בדיחות על חשבון הימין השמרני האמריקאי.
"באה בקלות" הוא דוגמא ומופת לסרט של קולנוענים מתחילים בהוליווד. במקום לעשות סרט הוליוודי עבש שדורש המון עבודה, עולה לא מעט כסף ונראה כמו יצא הרגע מפס הייצור ולא מותיר חותם("התייר" נניח? או "חקירה מעבר לקווים" שדווקא ראיתי) אבל עשוי להפוך את יוצרו לאבי הנשר הבא של תעשיית הקולנוע האמריקאית(זה לא רע בכלל. דווקא מרוויחים טוב) - עשו יוצריו סרט מגניב שנוקם את נקמתם(הם בעצמם חנונים. מה, לא?)בכל הנערים והנערות המגניבים שסירסו אותם ומררו את חייהם בתיכון(ותסריט שבא מהבטן באמת יכול להיכתב בשישה ימים. אולי). ואם אתה מוכשר, ואתה כותב מהבטן - כנראה שהולך לצאת לך משהו.... מגניב. לפחות. ומה הלאה? נדמה לי שלמפיקים הוליוודיים יש נטיה לתת לחנונים שעשו סרט מגניב הזדמנות לעשות עוד סרט מגניב. ועוד אחד. ובסוף הם ישברו איזו קופה(או שלא..). ועד אז... היי, איזה סרט מגניב!
לסיכום: "באה בקלות" מומלץ לכל מי שהוא כמוני - מתבגר חנון משנות השמונים - ולא לכל השאר(ואולי לא?).
אבל אתם יכולים לקחת אותו בדי-וי-די לכשייצא(מה, הוא כבר יצא? יווו, אני מה-זה מרחף!!)
גילוי נאות: אני אוהב את הסרטים שלי עמוקים, מהורהרים, מרגשים, וסולד מסרטים מגניבים ומגימיקים קולנועיים.
בואו נודה: קומדיות התיכון אכן גוססות בגלל שקהל היעד שלהן - תלמידי תיכון, כנראה - אוהב את סיפורי האהבה-שנאה- מקובלות חברתית והורמונים רק תחת מסווה כבד של איפור ואפקטים. לכן "באה בקלות" לא מיועד לתיכוניסטים: הוא מיועד לאלה שעוד זוכרים את סרטי שנות השמונים, והוא מצהיר על כך במפורש דרך כל מיני מחוות מפורשות השזורות לכל אורכו.
סרטים אלה מתרחשים בתיכון(אמיתי, לא של קוסמים), עם תלמידים אנושיים(ולא ערפדים) ולא מעורבים בהם עניינים של חיים ומוות(למה בני הנעורים של היום כאלה כבדים למה? בזמננו...טוב, נעצור כאן). לפיכך, ברור ש"באה בקלות" הוא קומדיית נעורים למי שהיה נער - ועדיף חנון - בשנות השמונים. אה, כן, זה אני.
אז האם נהניתי? א. מאוד. ב. המון. ג. היי, איזה סרט מגניב!
שכן יוצרי הסרט משכילים לממש עבורנו, החנונים, כל פנטזיה העולה על ראשם. לאחר שבנעורינו השתדלנו להיות "בסדר", למרות שמבפנים רצינו להתפרע, אז גיבורת הסרט - אוליב - היא אמנם בסדר, אבל זוכה לתהילה כמופקרת. אם כחנונים רצינו תמיד להשתטות אך לא העזנו - אוליב משתטה, אבל "עד הסוף". וכמובן, למרות שאהבת אמת דורשת מהלב לעבור קילומטראז' רציני של ייסורים - כאן יש לנו חנונית שזוכה בה בשתי שניות, רק בגלל נשיקה לא ממומשת בגיל 14. וואוו!
התסריט הזה ממש דבר דבור על אופניו!(או על מכסחת הדשא שלו)
ובכ"ז, לסרט יש את החסרונות שלו. אמנם אוליב מגולמת בחן רב ע"י שחקנית צעירה נוטפת כריזמה(כן,כן, חנונים הם כריזמטיים. לפחות בתסריטים שהם כותבים על עצמם), אבלכל שאר הדמויות מעוצבות בדיוק באופן השטחי שהגיבורה הייתה רוצה שתכירו אותם(וזה עובד, מכיוון שהסרט הוא בעצם שידור וידאו שהגיבורה משדרת באינטרנט, או, במילים אחרות,קשה להעמיק דמויות בתסריט שנכתב בשישה ימים). לשלל הדמויות השטחיות לוהקה גלריית שחקנים מכובדת שמבצעת את הפנטזיה החנונית בחן רב(למשל, מלקולם מקדואל מ"התפוז המכני" בתור המנהל. או, לפחות, בתור הדימוי של מנהל במוחו של תסריטאי חנון, שהרי חנונים לעולם לא פוגשים מנהלים!).
הצילום והעריכה מדי פעם תוקעים לנו את גימיק הפאסט-פורוורד כדי להמחיש קולנועית מהי "רכילות"(מגניב!!!) אבל הכי קורעות הן הבדיחות הפנימיות של משפחת הגיבורה(למשל, האב הלבן "הנסער" מכך שבנו השחור עלה על כך שהוא מאומץ), שהן, למעשה כמו כל הסרט, בדיחות על חשבון הימין השמרני האמריקאי.
"באה בקלות" הוא דוגמא ומופת לסרט של קולנוענים מתחילים בהוליווד. במקום לעשות סרט הוליוודי עבש שדורש המון עבודה, עולה לא מעט כסף ונראה כמו יצא הרגע מפס הייצור ולא מותיר חותם("התייר" נניח? או "חקירה מעבר לקווים" שדווקא ראיתי) אבל עשוי להפוך את יוצרו לאבי הנשר הבא של תעשיית הקולנוע האמריקאית(זה לא רע בכלל. דווקא מרוויחים טוב) - עשו יוצריו סרט מגניב שנוקם את נקמתם(הם בעצמם חנונים. מה, לא?)בכל הנערים והנערות המגניבים שסירסו אותם ומררו את חייהם בתיכון(ותסריט שבא מהבטן באמת יכול להיכתב בשישה ימים. אולי). ואם אתה מוכשר, ואתה כותב מהבטן - כנראה שהולך לצאת לך משהו.... מגניב. לפחות. ומה הלאה? נדמה לי שלמפיקים הוליוודיים יש נטיה לתת לחנונים שעשו סרט מגניב הזדמנות לעשות עוד סרט מגניב. ועוד אחד. ובסוף הם ישברו איזו קופה(או שלא..). ועד אז... היי, איזה סרט מגניב!
לסיכום: "באה בקלות" מומלץ לכל מי שהוא כמוני - מתבגר חנון משנות השמונים - ולא לכל השאר(ואולי לא?).
אבל אתם יכולים לקחת אותו בדי-וי-די לכשייצא(מה, הוא כבר יצא? יווו, אני מה-זה מרחף!!)
גילוי נאות: אני אוהב את הסרטים שלי עמוקים, מהורהרים, מרגשים, וסולד מסרטים מגניבים ומגימיקים קולנועיים.
טוב, למעט סרטים שמדברים על אנשים מגניבים כמוני.
טוב, אין ספק שזה לא מהסרטים הכי מוצלחים שראיתי, אבל כן הצליח להחזיר אותי לתיכון.
השבמחקאם יש כבר משהו מוצלח בסרט שלא סיפרת עליו זה הפסקול המעולה.
אם לא תוכן, לפחות מוזיקה.