זה התחיל כשאמרו לי שתכל'ס - אני חתיך. כמובן שידעתי שזה שקר, אבל הבנתי שאם אפשר לעבוד עלי עם העניין הזה - גם אני יכול לעבוד על אחרים...ממממ....על אחרות! כמובן שהייתי נשוי וכל זה, אבל קצת תשומת לב ידידותית לא הזיקה אף פעם.
ואז התגרשתי, והתחילו להגיד לי: שמע, גרוש בגילך, בלי ילדים - זה יותר טוב מרווק! ועוד אתה נראה כ"כ צעיר לגילך...(שוב פעם? מה יש להם עם המראה שלי???). גם אלה שפרסמו אותי בשושבינים הבהירו לי: על כל גרוש בגילך יש מינימום עשר גרושות(מה??? לאן נעלמים כל הגברים שהנשים האלה התגרשו מהם?!). השוק לטובתך!!! ואני הבנתי: אני חזק בעניינים!!!!!! ואכן, הצעות החלו לזרום. נשים יפות, חכמות, רגישות, מכל הסוגים והמינים, העדות, הזרמים והעמדות הפוליטיות. נדמה היה שכולן ששות לצאת איתי, או לפחות לדבר איתי בטלפון. אלא שצצה בעיה קטנה: הן לא רצו יותר מזה.
עם הזמן השדכניות גם הן גילו אותי, והפכתי ממש לפופולרי אצלן. את מי הן לא ניסו להכיר לי? הן באו עם הצעות את מה להסתיר, מה להדגיש, איך ועל מה לדבר - עד כדי כך הייתי מצוייד שתכל'ס הייתי אמור להצליח עם כל מי שרק יציעו לי. אבל... משהו תמיד התפקשש. ולקח לי זמן, אבל בסוף עליתי על זה: אני לא יודע להרגיש, על אחת כמה וכמה לבטא את מה שאני מרגיש.
קודם כל הסבר קצר: בחורות נורא אוהבות ביטויי רגש. את זה תמיד ידעתי. לכן גם למדתי - בקצב שלי ;-) - מתי ואיך לומר לאשה: "אני אוהב אותך!" ובדיוק איזה מבט לשים. האמת, לא חשבתי שגם צריך להתכוון לזה. כי איך לעזאזל מתכוונים למשפט כזה?... למדתי גם לדבר על הרגשות שלי, ועל הרגשות שלה, ועל לאן אנו הולכים ולפני מי אנו עתידין לתת דין וחשבון ועל מה... אבל אף אחת לא לימדה אותי באמת להרגיש. אינני יודע מדוע, אולי בגלל שאני רגיש וזה בא מאותו שורש, בחורות חושבות שאני גם יודע היטב מה אני מרגיש. אז זהו, שזה עובד הפוך: קחו למשל בנאדם שהעור שלו כה רגיש שכל מגע מרגיש לו כמו כוויה. נראה לכן שהוא באמת יודע מתי כואב לו הראש?... אז זהו - אצלי זה אותו דבר. בערך.
כמובן, יש כאלה ששואלות איך כל זה התחיל. וזה סיפור מאוד ארוך: כשהייתי ילד למדתי שרגשות זה משהו נשי(הפתעה, נכון?..)וגברים לא מחצינים רגשות. יתרה מזו, למדתי שרגשות זה משהו מפחיד, מאיים ומסוכן. עכשיו נסו לשכנע אותי שיש בזה גם משהו נעים כזה, מפנק, מחמם, מתוק... איכס!!! זהו, עד כאן הסיפור הארוך.
אז מה אני בעצם אומר? נסיכות יקרות, אני יודע שלימדו אתכן שנסיכים יודעים להגיד את המילים הנכונות ברגעים הנכונים, ושהם כ"כ רגישים אליכן, וכ"כ מבינים ומכילים וכ"כ יודעים לבטא את הרגשות של עצמם... אז זהו, אני יודע שרוב הגברים אכן כאלה, אבל עבור המיעוט הנכה-רגשית שאני משתייך אליו - אנא, גלו מעט התחשבות ואם יש בכן בעלות כישורי הוראה בלתי מנוצלים - למדונו את השיר הפשוט של הרגש.
שבוע טוב, ובהצלחה
ואז התגרשתי, והתחילו להגיד לי: שמע, גרוש בגילך, בלי ילדים - זה יותר טוב מרווק! ועוד אתה נראה כ"כ צעיר לגילך...(שוב פעם? מה יש להם עם המראה שלי???). גם אלה שפרסמו אותי בשושבינים הבהירו לי: על כל גרוש בגילך יש מינימום עשר גרושות(מה??? לאן נעלמים כל הגברים שהנשים האלה התגרשו מהם?!). השוק לטובתך!!! ואני הבנתי: אני חזק בעניינים!!!!!! ואכן, הצעות החלו לזרום. נשים יפות, חכמות, רגישות, מכל הסוגים והמינים, העדות, הזרמים והעמדות הפוליטיות. נדמה היה שכולן ששות לצאת איתי, או לפחות לדבר איתי בטלפון. אלא שצצה בעיה קטנה: הן לא רצו יותר מזה.
עם הזמן השדכניות גם הן גילו אותי, והפכתי ממש לפופולרי אצלן. את מי הן לא ניסו להכיר לי? הן באו עם הצעות את מה להסתיר, מה להדגיש, איך ועל מה לדבר - עד כדי כך הייתי מצוייד שתכל'ס הייתי אמור להצליח עם כל מי שרק יציעו לי. אבל... משהו תמיד התפקשש. ולקח לי זמן, אבל בסוף עליתי על זה: אני לא יודע להרגיש, על אחת כמה וכמה לבטא את מה שאני מרגיש.
קודם כל הסבר קצר: בחורות נורא אוהבות ביטויי רגש. את זה תמיד ידעתי. לכן גם למדתי - בקצב שלי ;-) - מתי ואיך לומר לאשה: "אני אוהב אותך!" ובדיוק איזה מבט לשים. האמת, לא חשבתי שגם צריך להתכוון לזה. כי איך לעזאזל מתכוונים למשפט כזה?... למדתי גם לדבר על הרגשות שלי, ועל הרגשות שלה, ועל לאן אנו הולכים ולפני מי אנו עתידין לתת דין וחשבון ועל מה... אבל אף אחת לא לימדה אותי באמת להרגיש. אינני יודע מדוע, אולי בגלל שאני רגיש וזה בא מאותו שורש, בחורות חושבות שאני גם יודע היטב מה אני מרגיש. אז זהו, שזה עובד הפוך: קחו למשל בנאדם שהעור שלו כה רגיש שכל מגע מרגיש לו כמו כוויה. נראה לכן שהוא באמת יודע מתי כואב לו הראש?... אז זהו - אצלי זה אותו דבר. בערך.
כמובן, יש כאלה ששואלות איך כל זה התחיל. וזה סיפור מאוד ארוך: כשהייתי ילד למדתי שרגשות זה משהו נשי(הפתעה, נכון?..)וגברים לא מחצינים רגשות. יתרה מזו, למדתי שרגשות זה משהו מפחיד, מאיים ומסוכן. עכשיו נסו לשכנע אותי שיש בזה גם משהו נעים כזה, מפנק, מחמם, מתוק... איכס!!! זהו, עד כאן הסיפור הארוך.
אז מה אני בעצם אומר? נסיכות יקרות, אני יודע שלימדו אתכן שנסיכים יודעים להגיד את המילים הנכונות ברגעים הנכונים, ושהם כ"כ רגישים אליכן, וכ"כ מבינים ומכילים וכ"כ יודעים לבטא את הרגשות של עצמם... אז זהו, אני יודע שרוב הגברים אכן כאלה, אבל עבור המיעוט הנכה-רגשית שאני משתייך אליו - אנא, גלו מעט התחשבות ואם יש בכן בעלות כישורי הוראה בלתי מנוצלים - למדונו את השיר הפשוט של הרגש.
שבוע טוב, ובהצלחה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה