בחצות הליל יצא ה' בתוך מצרים. הרג כל בכור. הוציא את עמו שהיה שרוי במ"ט שערי טומאה לחרות רוחנית בלתי נתפסת. הארוע הזה מהווה סמן לאחד ממאפייניה המרכזיים של היהדות: תקווה לגאולה רוחנית גם בעומק התהום. גם בשיא הייאוש.
אמנים רבים חווים ויוצרים מתוך תהומות של ייאוש. את גאולתם - באופן טבעי - הם מחפשים במוזה. הם מבקשים אותה ומחפשים אחריה. וכשהיא באה ונולדת לה יצירה - הם חווים סוג של גאולה. לכן, כ"כ קל למצוא קווי דמיון בין יצירות אמנות לבין אותה גאולה ניסית של לפני 3500 שנה.
עמוס קינן היה אמן רב-תחומי, שבין השאר כתב שירים(והרבה), רבים מהם ידועים ומפורסמים. אחד מן האהובים עלי הוא "פתחי לי את הדלת" בביצוע "אחרית הימים". עבורי זהו שיר פסח קלאסי, עם שורות כמו: "פתחי לי את הדלת - כבר אחרי חצות", "ונזכרים פתאום בדלת הגואלת", "אין כבר מה לרצות - העיר כבר נגמרה"(תליית הרצון בקיומה של עיר משופעת גרויים מרמז לאובדן הרצון הסובייקטיבי, ההגדרה הנכונה בעיני לעבדות רוחנית, המאפיינת את זמננו הרבה יותר מאשר את זמן כתיבת השיר). אינני יודע מתי בדיוק נכתב השיר, על מה ולמה - אבל כרבים מן היוצרים שלחמו בתש"ח, לא חסרו לו תהומות נפש להתמודד איתן.
חג חרות כשר ושמח!
אמנים רבים חווים ויוצרים מתוך תהומות של ייאוש. את גאולתם - באופן טבעי - הם מחפשים במוזה. הם מבקשים אותה ומחפשים אחריה. וכשהיא באה ונולדת לה יצירה - הם חווים סוג של גאולה. לכן, כ"כ קל למצוא קווי דמיון בין יצירות אמנות לבין אותה גאולה ניסית של לפני 3500 שנה.
עמוס קינן היה אמן רב-תחומי, שבין השאר כתב שירים(והרבה), רבים מהם ידועים ומפורסמים. אחד מן האהובים עלי הוא "פתחי לי את הדלת" בביצוע "אחרית הימים". עבורי זהו שיר פסח קלאסי, עם שורות כמו: "פתחי לי את הדלת - כבר אחרי חצות", "ונזכרים פתאום בדלת הגואלת", "אין כבר מה לרצות - העיר כבר נגמרה"(תליית הרצון בקיומה של עיר משופעת גרויים מרמז לאובדן הרצון הסובייקטיבי, ההגדרה הנכונה בעיני לעבדות רוחנית, המאפיינת את זמננו הרבה יותר מאשר את זמן כתיבת השיר). אינני יודע מתי בדיוק נכתב השיר, על מה ולמה - אבל כרבים מן היוצרים שלחמו בתש"ח, לא חסרו לו תהומות נפש להתמודד איתן.
חג חרות כשר ושמח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה