יום שישי, 27 במאי 2011

הערת שוליים - במקום ביקורת

בבואי לצפות ב"הערת שוליים" סחבתי אחרי נדוניה לא פשוטה. מצד אחד, אני מעריץ את סידר. לא רק שבהיותו קולנוען דתי הוא מגלם עבורי סוג של פנטזיה, הוא גם קולנוען מוביל - כזה שזוכה להצלחה גם בקופות וגם אצל המבקרים. אני חושב שכרגע הוא מאיים על מעמדו של אבי נשר כבכיר קולנועני ישראל הפעילים. ועבורי ברור שסידר עדיף. בנוסף, זכיתי גם ללמוד אצלו. חצי סימסטר בסה"כ, אבל בכ"ז...
מצד שני, סרטיו של סידר מאתגרים אותי. לא קל לי להתחבר אליהם. יש בהם משהו "חשוב", "חברתי", וזה קולנוע שפחות מדבר אלי. "הערת שוליים" לכאורה לא עוסק במשהו "חשוב". בסה"כ מאבק-אגו בין אב ובנו, שניהם חוקרי תלמוד. אלא שזו טעות. סידר בא מהעולם הדתי, ובסרט זה הוא בחר לגאול את העושר היהודי ששכן במרתפי הזהות הישראלית - ושבמשך שנים חוץ מדתיים וחרדים איש לא התייחס אליו - ולתת לו את מרכז הבמה. דמותו של פרופ' שקולניק, המעבירה קורס לסטודנטית אחת, הוא דימויו של התלמוד בעיניים חילוניות - דימוי שמשתנה מעט בשנים האחרונות.
כמי שלמד בישיבה תיכונית(כמוני...)אני מניח שסידר ידע מה רב העושר הגלום בתלמוד, ואיזה מרחק גדול יש בין נקודת המבט שלנו, הדתיים, על הטקסטים המורכבים והמאתגרים-עד-חידתיים הללו, לבין נקודת המבט החילונית ששאפה להותיר את ארון הקודש כמעט ריק. "הערת שוליים", לדעתי, נוצר מתוך הדחף לגשר על פער זה בנקודות המבט הדתית והחילונית.
אבל סידר עשה הרבה מעבר לזה. את חוקר התלמוד המיושן והלוזר - בגילומו המבריק של שלמה בר-אבא - הוא עיצב כחוקר מודרניסטי קלאסי, כזה שישתלב בקלות ב"מהיום למחר" עם ויצטום. אחד שהאמת היא נר לרגליו, ומסוגל לנפח את המוח שעות על איזו נקודה שרק הוא רואה את חשיבותה. אחד שהכבוד חשוב לו, אך כבודו של הכבוד חשוב לו יותר. זו בחירה מעניינת, כי הציונות - שבחרה להשליך את התלמוד ככלי אין חפץ בו - הייתה זרם מודרניסטי, בדיוק כמותו.
ואילו הבן - שבעיני, ליהוקו של ליאור אשכנזי לתפקיד זה הוא פשוט מושלם - הוא חוקר פוסט-מודרני, שנגישותו של התלמוד לקהל חשובה לו יותר מן האמת, ולכן הוא גם מרבה להופיע בפני קהל, הוא בעל כריזמה שופעת כמובן, והוא נוטה לעסוק באיזוטריה פופולרית ולא בלחם ובחמאה של המחקר. אם תרצו, הבן הוא ערוץ שתיים, והאב הוא ערוץ אחד.
כאן אנחנו צריכים לקחת בחשבון שגם אנחנו, הצופים, מפולגים. יש בנו עוד מאחרוני המודרניסטים, כאלה שאולי צופים בערוץ שתיים כי כולם צופים, אך מתגעגעים לחיים יבין, כאלה שלא מתחברים לכל הראפ והשמאפ והגאפ(אני חושב ששמעתי ביטוי זה היכנשהו...)ומחפשים את הימים בהם אנשים עסקו בתכל'ס והיו להם מקצועות של ממש, ולא התפרנסו מסלבריטאות. אבל רובנו, כנראה, שייך לדורו של הבן: אנחנו נהנתנים, לא מעריכים במיוחד טקסיות וכבוד אבל שמחים לזכות בפרסים, ובכלל לא מעריכים יצרנות ומחקר - אלא רק אם מדובר במשהו שמהנה לעסוק בו.
כמובן, חלוקה זו היא ברובה בין דורות שונים, וכאן סידר חורג מן המטרה המקורית של סרטו(כפי שאני מנחש אותה)של גאולת התלמוד, ועושה חיבור אקרובטי בין שני חלקים שאינם מסוגלים לתקשר באמת. וכשתראו את הסרט, תבינו כמה החיבור אקרובטי, כי הסיום של הסרט מורכב ומתוחכם ומביא עמו המון משמעויות והשלכות ערכיות ורגשיות.
נדמה לי שלא אגזים אם אומר שסוף הסרט(בו אני מודה כי התקשיתי להתרכז בגלל המתח) נותן בעיטה בבטן הרכה של הנתק בין הדורות השונים החיים בארץ - ובעצם בכל מקום בעולם המערבי.
צפו ותהנו.

תגובה 1:

  1. תהנו בטוח! אחד הסרטים לצפייה ישירה החביבים עליי ומאוד אהבתי את הסקירה שלך.
    ליאור אשכנזי גרם לי לעופף מהספה מרוב התרגשות, פשוט שחקן מעולה.

    השבמחק