יום שבת, 13 באוגוסט 2011

ורטיגו

כשאתה מלביש את התבנית הדרמטית הקלאסית, זו הכוללת ארוע מחולל, על הפרעת חרדה - אתה מקבל את ורטיגו. היצ'קוק ידע מה הוא עושה: הוא הכיר ואהב את פרויד. כאדם חרדתי שאוהב קולנוע גם אני אוהב לחפש את אותם ארועים מחוללים שהביאו לי את החרדות.ע"פ רוב מדובר בחיפוש עקר, אבל המקרה של בודפשט הוא ייחודי - ומתעתע.
ראשית כל, הבהרה קטנה: מגיל צעיר מאוד(מאוד!) התפתח אצלי חוש הכיוון. היכולת לדעת אינטואיטיבית מהיכן באתי ולאן עלי לחזור אם אלך לאיבוד התפתחה אצלי מהר מאוד, וכבר בגיל חמש - למשל - ידעתי לנווט נסיעה מפ"ת(הבית) לפרדס חנה(הבית של סבתא) - נסיעה אותה עשיתי מספר רב של פעמים עד אז, כמובן. אינני יודע אם אכן ראוי להתגאות ביכולת זו - אולי חוש הכיוון מתפתח מהר כ"כ אצל רוב האנשים. מה שבטוח הוא שפיתחתי תלות קיומית ממש ביכולת זו. כך שמיום שלמדתי היכן הצפון והיכן הדרום - אני חייב בכל רגע ורגע לדעת בתוך תוכי היכן הם. אמנם בבגרותי כבר גיליתי כל מיני סטיות קטנות של תפיסת כיוון שהפתיעו אותי(לדוג': לאחר שנים שהייתי בטוח שרחוב ילדותי נמתח מצפון לדרום, גיליתי שהוא נמתח מצפון-מערב לדרום-מזרח. וגם זה בערך...גם כיום אני גר בשכונה בה הכיוונים מאוד מבלבלים אותי. אבל זו כבר י-ם, הידועה בכישוריה לנתק אנשים מחושי הכיוון הפנימיים שלהם...). אבל בגיל 14 עוד הייתי בטוח שביכולתי לדעת בדיוק היכן הם הצפון, הדרום, המזרח, המערב....
בודפשט בירת הונגריה מורכבת משתי ערים עתיקות: בודה ופשט. כל אחת מהן מצויה בצידו האחר של נהר הדנובה, הזורם לו במרכז העיר מצפון לדרום. ישנם הבדלים בין שתי הערים, והבולט ביותר הוא המבנה הטופוגרפי: האחת הררית, והאחרת מישורית. אולם - מי מהן במזרח ומי במערב? מי ההררית ומי המישורית? היכולת להבדיל ביניהן ולדעת באיזו מהן אתה נמצא היא יכולת ההתמצאות הבסיסית ביותר הנדרשת מאדם כמוני, בעל חוש כיוון מפותח.
לבודפשט באתי לראשונה בגיל 14.5. הטיסה שבאה מוורשה ונמשכה שעה הביאה אותי בשעות אחה"צ של אוגוסט קיצי לבירת הונגריה. כמתבקש, השמש השוקעת מסמנת בשעה זו בצורה ברורה את המערב. אך אבוי - אותו יום היה יום גשום, ולמרות שרוב הטיסה שמר המטוס הטס בגובה רב על קשר עין עם השמש, הרי שבחודרו אל תוך חשרת העננים שמתחתיה שוכנת העיר כפולת הגדות הוא ביצע כנראה איזושהי פניה, ואני איבדתי לחלוטין את הזכרון החושי של מיקומה של השמש. וכך קיבלה את פני בודפשט, פרוסה תחת רגלי משני עברי הדנובה, צידה האחד הררי והאחר מישורי, ואני מביט בה ותמה: מי מכן היא בודה? ומי פשט? והיכן הוא הצפון, לעזאזל?....
שהינו בבודפשט ימים ספורים. טיילנו במספר שכיות חמדה תיירותיות, ראיתי כמה זריחות ושקיעות, וקיימנו שלוש תפילות ביום לכיוון י-ם - כך שנדמה לי שהצלחתי בשלב מסויים לזהות כיווני מזרח-מערב. אך הבלבול בין בודה לפשט נשאר כל הזמן. נאלצתי לאפס את חוש הכיוון שלי שוב ושוב וכל פעם ניסיתי להגדיר מחדש היכן אני נמצא - ושוב ושוב חשתי אבוד. מאז, כל פעם שאני.... טוב, למען האמת מאז לא טסתי לחו"ל.
בעוד שבוע, בערך בשעה זו, אהיה בדרכי לבודפשט. זו הפעם הראשונה שאני טס לחו"ל מזה למעלה מעשרים שנה. ושוב, לעיר בה איבדתי את חוש הכיוון. ניתן לומר - בסה"כ אובדן חוש כיוון. אך זו טעות. למרות שאכן הנסיעה מעוררת בי חרדה מסויימת, זו טעות לנסח כאן תסריט היצ'קוקי קלאסי, בו הנסיעה הקרובה תהיה החוויה המתקנת. לא במובן המקובל, בכל אופן. בודפשט היא העיר בה נולד וגדל אבי. היא עיר הזכרונות האבודים שלו - המקום בו ילדותו הפכה מילדות שגרתית לילדות בעידן הגהינום. חוויות הילדות שלו נתפסות בעיניו כחוויות קלאסיות של ילדות בצל המלחמה, ולא ילדות בצל השואה. אבל, מה לעשות, השואה אכן הייתה שם. ובנסיעה הקרובה נבקר במקום בו, כנראה, קבור סבי, אביו של אבי, שנרצח ע"י חיילי אס-אס לקראת סיום המלחמה. מה עוד נראה ונגלה? אילו חוויות נעבור? אינני יודע.
כילד שואה, אבי לא הירבה בסיפורי ילדות. כך שאינני יודע רבות על ילדותו בבודפשט. בשנים האחרונות נוספו מעט אנקדוטות לסיפור ילדותו, אך הן לא יצרו תמונה ברורה של ילדות, ונותרו בגדר אנקדוטות. היעדרו של העבר יצר אצלי צמא, ורק מתבקש שבמקום בו אותו עבר אבוד התרחש חוויתי ורטיגו.
בנסיעה הקרובה, חידת הזהות - מי אני, מאיפה באתי, מה מהמקום ההוא נטבע בי - אולי תקבל מעט צבע. אינני יודע, ואולי טוב שכך. כי מי יודע - אולי בכלל אתאכזב... בכל מקרה, שתהיה לי נסיעה טובה.
שבוע טוב! 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה