אתה לא מסתכל עליהם. אתה שומע????
אתה לא מסתכל. זה לא בשבילך. אתה ילד. ילד!!!
יש לך נפש עדינה, אתה צריך לשמור עליה. לשמור!!!!!
****
אומרים שילדים מבינים הכל - טוב מאיתנו. אני לא חושב שזה נכון - עובדה שהיום מאכילים את הילדים זבל תרבותי ואף מחאה לא קמה. מצד שני, אולי הילדים חכמים מכולנו. הם מבינים שאין לנו מה לתת להם, אז הם גם לא מבקשים. הם רואים כמה נוראים אנחנו, ומבינים שאין להם אלא להנות כל עוד אפשר.
****
האח הגדול צופה עלי. האח הגדול יודע הכל. אני לא יכול לעשות שום דבר בלי שיידע. חופש הבחירה שלי מתאיין, כשאני במצב בו עלי לעשות רק "מה שנכון". ודווקא אז הצורך שלי להרוס גדל. מתפקע בתוכי. ולבסוף מתפרץ.
****
היא גידלה אותו נכון. ממש נכון. כך היא חשבה והאמינה. היא לא ידעה כלום, חשבה שהשקרים שלה אודות העולם המתוק המקיף אותו נכנסו לו ללב. אבל הוא שיקר לה. הוא ידע הכל. ילדים מרגישים. אבל לא היה לו למי להגיד, כי הוא יכל לומר לה רק את מה שהיא רצתה לשמוע. לפעמים אין הבדל בין "אמא" לבין "האח הגדול".
****
"הוא ממש ילד טוב. גם הציונים שלו מצויינים. איך אפשר לא להיות גאה בו? הוא כזה מותק (צביטה בלחי), שאי אפשר לכעוס עליו..." (החיים כסדנא למשחק).
****
הוא הרביץ. אז היא כעסה עליו. אז היא הרביצה לו. הוא חשב שהיא כעסה על כך שהוא בוגד בה. על כך שיש לו חברים. אז הוא וויתר על זה. כי הוא הבין היטב: חברים הורסים את החלום על העולם הוורוד שהיא מכרה לו. ומאז אין זולת. יש רק אני. ובלי להיות רגע אחד בשואה הוא הפנים את הלקח המרכזי: אין אמון באדם. ואז הוא התחיל ללכת לגן.
****
"אתה לא מסתכל על זה, אתה שומע? זה לא לגילך! אתה צריך לשמור על הנפש שלך!!!!"
הוא הבין. הוא חכם. אז יותר הוא לא מביט פנימה. אין אני. יש רק זולת,
והוא מסוכן. מסוכן. מסוכן.
הוא לא יודע מה מסוכן בזולת, אך מכיוון שברור שהוא מסוכן, ומכיוון שהוא ילד חכם, הוא כל הזמן מנסה למצוא את הסיבה. בחיים, טוב שיש מה לחפש. זה נותן סיבה לחיות. או לפחות מקגאפן לדרמות שיש בהמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה