יום שישי, 20 באפריל 2012

באפלה - ביקורת סרט

כשאנשים ניסו לנחש את סיכוייו של "הערת שוליים" לזכות באוסקר נטען בין השאר כי העובדה כי סידר כבר מוכר למצביעי האוסקר מסרטו הקודם שהיה מועמד משפרת את סיכוייו. אני טענתי כי זכות גדולה מזו עומדת לזכותה של אניישקה הולנד(ואני מקווה שכך מבטאים את שמה), הבמאית הפולניה שכבר הייתה מועמדת בעבר(על תסריט) עם "אירופה, אירופה" - נכון, עוד סרט שואה, שאהבתי דווקא. אבל "אירופה, אירופה" איננו סרט שואה "קלאסי", אם בכלל ישנו דבר כזה. סיפורו של שלמה פרל הוא כה ייחודי שנדמה לי שגם אם הוא אכן מתאר את קורותיו של נער יהודי בגרמניה הנאצית, הרי שהדרמה המרכזית שבו היא הסתרת זהות יותר מאשר הישרדות פיזית. 


לעומתו, "באפלה" לוקח אותו אל תעלות הביוב של לבוב, שם שורדת קבוצת יהודים במשך למעלה משנה בזכות עובד ביוב פולני עם "רקע מקצועי" בגניבה. סיטואצית השואה ה"קלאסית" הזו מאפשרת את הכנסת כל הקלישאות הכי "שואתיות" לסרט הזה: נשים עירומות מוצאות להורג ביער, אקציה בגטו, הסתתרות בארון, גילוח זקנים ברחוב ולא אפרט עוד למען מי שרוצה לצפות בסרט. עם זאת, גיבורו המובהק של הסרט הוא פועל הביוב הפולני, ודומה כי הבמאית ביימה אותו בעיקר עבור הפולני הפשוט בן זמננו, כדי "לחנכו" לדרך הראויה, ההומניסטית.


יש אלמנט אחד מובהק בסבלות השואה שבמאים רבים מתקשים להבין: אם אדם כמונו מושלך מזמננו הישר לתוך קלחת השואה - הרי שהוא חווה מפגש דרמטי ביותר, נכנס ללחץ נפשי ואולי אף להיסטריה. במציאות, מי שנכנס להיסטריה בשואה בדרך כלל לא שרד זמן רב, כי כדי לשרוד היה צריך המון איפוק וקור רוח. מי שרוצה דוגמאות לבמאים שהבינו זאת, יכול לחפש את "התוודעות" של אישטבן סאבו - שדווקא עוסק בהונגרים אנטי נאצים ולא ביהודים - או אפילו לצפות ב"נוף בערפל" המופתי של אנגלופולוס, שלמרות שאינו עוסק בשואה הרי שבחלק גדול ממנו הדמיון רב, בעיקר בתחושה. סרט שואה "קלאסי" לא עולה בראשי כרגע, ואולי לא סתם - לא קל לעשות סרט כזה.


ואכן, "באפילה" עושה הכל הפוך: דמויותיו צעקניות, לעיתים אף היסטריות, ודומה כי אינן מבינות כי הן תחת שלטון טוטליטרי בו כל פליטת פה היא סכנת חיים. לכן הגיבור מרשה לעצמו לדבר ברחוב בגלוי על מעשיו, לכן היהודים מותחים את חבל היחסים איתו בלי חשבון, ולכן גם יהודיה שמעוניינת לחזור לגטו משתכנעת בכ"ז להישאר בביוב כשמגלים לה שהגרמנים יהרגו אותה: אה, נכון, בשנת 1942 עדיין יש יהודים שמאמינים שהגרמנים משחקים עם היהודים בתופסת. ועל רקע עודף הצעקנות הזה מתאפשר לבמאית להתייחס רבות בסרט לנושא שכנראה אהוב עליה מאוד - סצינות סקס.
לא שיש לי התנגדות לחיבור בין סקס לשואה, אבל החיבור כאן נעשה בצורה כה גסה ומלאכותית, עד שלעיתים חישבתי לצאת מן הסרט באמצע. אבל האמת, היה שווה להישאר עד הסוף, שכן רגע לאחר שהרוסים שחררו את העיר, הגיבור מוציא אותם מאפלה לאור גדול, תוך הגשת כוסיות וודקה ומיני מגדנות לניצולים התשושים, והכל לנגד עיניהם של פולנים מקומיים שכנראה מאוד אהבו יהודים. היה נחמד לראות את מפגן הפילושמיות הזה, בעיקר על רקע המציאות שהייתה, כידוע, "מעט" שונה.


לא שצריך, אבל אולי צריך לציין כאן שאני בן לניצולי שואה, כך שיש לי, אולי עמדה שיפוטית מדי כלפי סרטי שואה.
נו, שוין.

תגובה 1:

  1. לא חושבת שהעמדה שלך שיפוטית מדי, אני חושבת שיש שפע של סרטים לצפייה ישירה משובחים שנעשו בעשרות השנים האחרונות על נושא השואה, והסרט הזה הוא פשוט לא אחד מהם.
    הרבה יותר מדי דרמה ולא מספיק הגיון.

    השבמחק