יום רביעי, 12 ביוני 2013

הייאוש הגדול/ שיר

הייאוש הגדול קורא לי לבוא.
מפזר רמזים משם ומפה.
שולח מבטים, מלכסן אישונים,
מחייך לי, שרק לא אפחד.
הרצפה זרועת סוכריות מציצה
לאן שאלך האושר כבר שם
מחכה לי, שרק אלמד את הצעד
שרק לא אהסס ואבוא כבר, מיד!

הייאוש הגדול מביט בי, מחייך,
מנחם, מסכים לי לעמוד, מפוחד,
שולח בי חיצי רעל מדגדגים
ואני רק צוחק, וכי איך לא אצחק?
מסביב ערפל ואור יקרות 
וקפאון מבלבל שם את כל הצורות
ואני מסוחרר מתגלגל ולפתע
נוצרות שם דמעות.

הייאוש הגדול מחפש אותי שם
מחפש אותי כאן
ואני בכל מקום
ולאן שלא אלך אני מוצא אותי - 
בים, ביבשה ובבית הקברות.
רק לנוח אני מבקש, רק לשים את הראש
עלי גפן פוריה, רק לעצום את עיני,
להניח למחשבות,
ולתת לגוף שלמד יותר מדי 
לעצור.

הייאוש הוא גדול
והרווח קטן
ואני משתחל בו בקושי רב
קריר ונעים שם, 
אפלולי, אף מסריח מעט.
וסופי המקום, ומשמעותי להחריד,
וכשחושבים על זה מוצאים אותו אפילו מפחיד
ומתעוררים משינה, עטופים בזיעה,
קרה,
קרה.
או שלא קרה?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה