יום ראשון, 30 ביוני 2013

גבר מבוגר ונשוי, אישה צעירה... מה רע?

לפני כמה שנים, בשעה שעבדתי בבועה הפמיניסטית "מעלה", נחשפתי למקרה מטריד בו מרצה קיים פגישות אישיות עם סטודנטיות, כשתוכן השיחות איתן גלש למקומות... אתם יודעים. מטבע הדברים, כל הסטודנטיות שהתלוננו בפני על כך(ומדובר בשתיים-שלוש למיטב זכרוני. אני מאמין שהיו גם כאלה שהתלוננו שלא בפני) היו פגועות מכך, אך בדיעבד ידוע לי גם על כאלה שהבינו אותו. "הוא אדם רגיש", "אם אני נהנית מהשיחה איתו אז מה רע בזה?" וכיו"ב משפטים השופטים אותו לחיוב הגיעו לאוזני, ובכ"ז- הייתי מובך. מה אדם נשוי ומבוגר יחסית מחפש אצל בנות עשרים פלוס רווקות דתיות ותמימות(כך הן הצטיירו בעיני באותו זמן)? ומה עלי לעשות בסיטואציה מעין זו?

למרות שהבנתי לחלוטין מה יחפש גבר כזה אצל בחורות צעירות ברמת הפנטזיה, בכ"ז העניין של לעשות מעשה בכיוון זה נראה לי לא מקובל. אבל המרצה הנ"ל באמת לא הבין מה לא בסדר. הפרשה נפתרה בלי קשר אלי, ורק בשלב מאוחר יותר בחיי הצלחתי להבין שקיימת תפיסה הנחשבת ללגיטימית ולפיה מימוש המיניות כחלק מהמימוש העצמי מחייב גם ריבוי בנות זוג מגוונים שונים - כולל גם מגילאים שונים, וכמובן - הכל מתוך כבוד והסכמה הדדית. עם השנים גם למדתי מה בעייתי בגישה זו, ואני מדבר על סוגיית האחריות הרגשית. ומכיוון ומדובר בסוגייה מורכבת ורגישה, אצטרך להסביר למה אני מתכוון.

כפולני מדופלם וכדור שני מנוסה אני נוהג לחוש עצמי אחראי לכל צרות העולם ונשותיהן. עם הזמן התחלתי לחטוף ביקורות על כך, מה שאילץ אותי לברר היכן עובר הגבול בין פולניות יתר לבין לקיחת אחריות מתבקשת על מעשיך. אחד השטחים האפורים הידועים ביותר הוא הקשר הזוגי. ישנם שני אחראים לכל קשר זוגי, זה ברור, אבל מנסיון אישי אני יכול לומר שלעיתים קרובות מדי יש צד אחראי יותר וצד אחראי פחות... כשצד מסויים מתרגל לכך שהצד השני מאפשר לו לנהוג בחוסר אחריות, זה עלול לגלוש למחוזות מגעילים, בהם הצד חסר האחריות ממש מתעלל רגשית בצד האחראי(ונדמה לי שאני הייתי כבר בשני הצדדים). כמובן, אי אפשר לפטור את הצד האחראי מכך שהוא לא שם גבולות לצד השני כשהיה צריך. אבל זה לא אומר שהצד חסר האחריות הוא באמת "לא אחראי למעשיו". 

ואם עד עכשיו אמרתי דברים המובנים מאליהם לחלקכם- זכרו שיש סביבכם גם אנשים תמימים, ממש כמו שאני הייתי פעם... אבל אני מגיע כאן לסוגיה החשובה של "זוגיות לא מאוזנת". 

הבה ניקח לדוגמא גבר שחייו מאוזנים: יש לו אישה, ילדים, קריירה... הכל יציב. ויש לו המון אחריות. האמינו לי, זה מתסכל מאוד לגבר כזה לראות צעירים פנויים שיכולים לנדוד ממוסד לימודים אחד לשני, מעיר לעיר ו...כן, גם מבחורה לבחורה - והכל בחופשיות של איש צעיר המחפש את עצמו ומקבל לגיטימציה חברתית לכך. זה מתסכל, כי דווקא אדם עם המון אחריות על הכתפיים זקוק גם הוא לחוויות של חוסר אחריות. ומכאן,הדרך לרומנים עם צעירות קצרה למדי.

הבעיה מתחילה בכך שאישה צעירה מדי הופכת לצד האחראי בזוגיות אליה נמשכה מלכתחילה בגלל שראתה בגבר המבוגר - שאולי אפילו יש לו סמכות עליה - מישהו אחראי שניתן להישען עליו. הבעיה ממשיכה במקרים בהם צעירות לא בשלות מספיק "זוכות" להבשיל במהירות רבה מדי שמותירה בהן חותם טראומטי. הבעיה נגמרת, כידוע, בגברים שמצפון עבורם הוא רק אופציה לא מחייבת. בכל מקרה, קיימים מקרים חריגים בהם קשר כזה הופך לקשר בר-קיימא. זה בדרך-כלל קשור לאישה צעירה הבשלה מספיק וחזקה מספיק לשאת על כתפיה קשר לא מאוזן עם גבר המבוגר ממנה, מנוסה ממנה, בעל סמכות יותר ממנה וכיו"ב. אך בדרך כלל מדובר בקשרים המסתיימים בתוצאות עגומות  - ממפח נפש ועד מעשים פליליים. וכמובן, בדרך כלל הנשים הן הצד הנפגע מן העניין.

במהלך השנים נחשפתי להמון מקרים שכאלה. האלוף שאהב ללטף את הבטן של הפקלשיות שלו, המח"ט הנשוי(כיום אלוף) שבכל בסיס בו שירת הייתה לו מאהבת חדשה(לא תמיד חיילת,אגב), הרב שקיים קשרים בעייתיים עם נשים צעירות, הרופא ששלח ידיים למזכירה החרדית הנשואה מבית החולים בו עבד בשעה שהפכה למטופלת שלו ובא אליה לביקור בית ועוד ועוד ועוד. השאלה הנשאלת היא מהו האידיאל? מה יעשה גבר הזקוק לחוויה של חוסר אחראיות, ריגוש, הרפתקה?

ובכן, אני מניח שתסכימו איתי שיש חוסר יצירתיות בוטה בהתנהגות החוזרת על עצמה שוב ושוב ושוב אצל כ"כ הרבה גברים. עם מעט יצירתיות כל זוג יכול למצוא מרחבים לא מבוטלים של הרפתקה וריגוש חסרי אחריות. אך לשם כך הקשר צריך להיות מאוזן: שפעם האיש מעניק לאישה בטחון לנדוד למרחבי חוסר האחריות, ופעם האישה מעניקה לאיש את אותה החוויה. וכמובן, לא מדובר דווקא בריגושים מיניים, אבל גם. וכדי להגיע לאיזון שכזה, על הקשר לכלול מידה רבה של אמון. ונדמה לי שאמון הוא אחד הדברים יקרי המציאות ביותר בדורנו(ומתישהו צריך לכתוב על זה פוסט...).

אבל השאלה הקשה היא למה לא, בעצם? כלומר, מה הבעיה בכך ששני אנשים בגירים מקיימים קשר - בעייתי, אמנם - אך מתוך הסכמה הדדית? על שאלה זו על כל אחד לענות לעצמו. יש אנשים המעדיפים למצוא תשובות בדרך הקשה ביותר האפשרית, לעיתים תוך גרימת נזק לעצמם, וכל עוד זה מבחירה - למתבונן מן הצד אין מה לעשות. וכמעט תמיד יש נזק לשני הצדדים. אין צורך להסביר, נדמה לי, מדוע אישה יכולה להיות ניזוקה מקשר עם גבר מבוגר ונשוי, אך הנזק לגבר טעון הסבר: 

לכל אדם יכולת לשאת משקעים רגשיים שגדלה ומצטמצמת בהתאם לחוויות החיים. אחד מן הדברים שדורשים מאיתנו הכי הרבה בתחום זה הוא גידול ילדים. אתה לעולם ועד תישאר ההורה(גם אם ניתקת לחלוטין קשר מילדיך) ולעולם תחוש אחראי במידת מה למה שקורה להם - לטוב ולמוטב. כשאתה נושא באמתחתך זכרונות מחוויה בה ברחת מאחריות(ואין דומה בריחה מאחריות כאיש צעיר ופוחז לבריחה דומה כאדם בוגר ובעל משפחה) זה נעשה קשה יותר לשאת את המורכבות של המטענים הרגשיים שילדיך מותירים בך. הכאב שחשה אישה צעירה שזנחת לשווא ירפד את תת המודע שלך בשעה שהאישה הצעירה שהיא בתך תתמודד עם סוגיות מורכבות בחייה. ואין מה לעשות נגד זה, כך עובדת הנפש האנושית.

וכמובן, כל אחד מוזמן להשלות את עצמו ולומר: לי זה לא יקרה. אני גבר-גבר, ואני יכול לכבוש עוד ועוד נשים, וזה לא יזיז לי. בחברה שלנו אפילו מצויה בשפע הערצה לגברים שכאלה. ו...כן, כגבר אני מודה שיש משהו מעורר קנאה בגבר בעל בטחון עצמי עצום שכזה שעושה מה שבא לו בלי לתת חשבון. מצד שני, תסתכלו על הנשים ו/או הילדים של גברים שכאלה ותבינו שתמיד יש מי שמשלם מחיר. ואם אתה לא משלם - מישהו אחר כנראה משלם בשבילך.

אני, אגב,(ומן הסתם לא רק אני) מסיים כל תפילה כמעט בפסוק הזה:
"ועד זקנה אני הוא, ועד שיבה אני אסבול, אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט" (הפרוש שלי ל"ואמלט": אמלט את ילדי מן הצורך לחוש אחריות למעשי שלי ולגורלי).

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה